<h1>ראב"ן סימן ש"מ</h1>
<h2>דף יב:</h2>
מה שנהגו להדליק נר של חלב עם נירות של שעוה בערב שבת, מפני שבני אדם צריכין לבדוק כוסותיהן וקערותיהן שמא נפל בהם כלום ויבדקו בנר של חלב דמאיס ולא אתי להטות את הנר, כדתניא השמש בודק כוסות וקערות לאור הנר, ותניא אידך לא יבדוק, ומוקמינן הא והא בשמש קבוע ולא קשיא הא דקתני לא יבדוק בדמשחא דלא מאיס ויטה והא דקתני בודק בדנפטא דמאיס ולא יטה.
<h2>דף כב.</h2>
אתמר [כ"ב.] רב אמר אין מדליקין מנר לנר [בין נר דשבת] בין נר דחנוכה ושמואל אמר מדליקין. אע"ג דהילכתא כרב באיסורי, בהא כשמואל עבדינן דאמר אביי כל מילי דמר עבד(י') כרב לבד מהא נעבוד כשמואל. ועוד דמסקנא הכי דהדלקה עושה מצוה ומצוה ממצוה מצי להדליק. והמדליק לא הפסיד, והמדליק בנר אחר הידור מצוה עביד. וכמו שהאשה מדלקת הנר בערב שבת כדתנן [ל"א:] על שלש עבירות נשים מתות וכו' על שאין זהירות בנידה ובחלה ובהדלקת הנר, כן אשה מדלקת נר חנוכה אם אין בעלה בבית כדאמר בפ' במה מדליקין אשה וודאי מדלקה דאמר ריב"ל כל נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס. ומיהו כי איכא בעלה איהו קדים דאיהו נמי מחייב, והאי דלא מדלקי גברי בערב שבת משום דאמר מר היא כבתה נרו של עולם והוא אדם שנענש היתה על ידה לפיכך תדליק נר של שבת. וחרש שוטה וקטן אין מדליקין נר של חנוכה מפני שאין מחויבין בדבר. ובערב שבת מדליקין של חנוכה תחילה והדר שבת דאי מדליק של שבת הא קיבל שבת ואסור להדליק של חנוכה.
